לא לשווא מכונה הסוכר הלבן סם, הממית השקט ואויב האנושות. בחינה מקרוב של השפעותיו על גוף האדם תגלה, שהוא אכן ראוי לכל השמות הללו.
הסוכר הלבן הנו שמו העממי של הסוכרוז (Sucrose) והוא מופק בעיקר מקנה סוכר ומסלק סוכר. הוא מופרד ומזוקק מיתר מרכיביו הטבעיים, ומעובד לחומר תעשייתי- כשהמטרה היא להפיק כמות גדולה ככל האפשר, בהתאם לצריכה ההולכת וגוברת בעולם המודרני. הסוכר נמצא כמעט בכל סוגי המזונות שאוכלוסיית העולם המערבי צורכת כיום. מוסיפים אותו על-מנת להקנות למזון טעם, מירקם וצבע, שימשוך את עין וחך הצרכן. אפשר למצוא אותו על גבי תוויות המוצרים – הן באופן גלוי והן באופן מוסווה. סוכר נמצא במרקים, רטבים, לחמים, פסטות, מאפים, מוצרי בשר (כגון נקניקים ונקניקיות), מוצרי חלב (יוגורט, מעדנים), סלטים, תבשילים ועוד. לעיתים, יופיע בשמות נוספים, כמו עמילן תירס או גלוקוזה, ולפעמים יוסתר תחת כותרות כמו 'חומרי טעם טבעיים'.
צריכת הסוכר הלבן, נקשרת למגוון רחב מאד של מחלות זיהומיות וכרוניות מסכנות חיים, כגון סוכרת, השמנה, שומנים בדם, טריגליצרידים, מחלות כבד, דיכאון, מחלות נפש, סרטן ועוד. בכל רחבי העולם, הרשויות הממונות על בריאות הציבור, רואות את הסוכר הלבן כרעל ממכר, בדומה לאלכוהול וסיגריות ופועלות להפסקת השימוש בו בתעשיית המזון ובתפריט היומי.
תזונה נכונה, המותאמת למבנה האנטומי והפיזיולוגי של גוף האדם ומספקת לו את כל צרכיו, תביא לשיקום ולאיזון מערכות הגוף ולחוסן גופני ונפשי, שיעזרו לגוף להיות עמיד יותר, מול הנטייה להתמכר לצריכה מופרזת של סוכר.
לסוכר תכונה ממכרת
יש להתייחס ללהט לסוכר הלבן, כמו לכל התמכרות אחרת. מחקרים טוענים, כי תגובת המוח לסוכר, דומה לתגובה המוחית המופיעה בזמן שימוש בסמים ובאלכוהול. מספר עובדות על אופן פעילות הסוכר בגוף, יכולות להסביר מדוע ההשתוקקות אליו ממכרת:
- תהליך הזיקוק – זיקוק הסוכר, מסלק רכיבי תזונה שהיו בו באופן טבעי, כמו סיבים תזונתיים וויטמינים ומותיר חומר נטול כל ערך תזונתי, החודר בקצב מהיר לדם, כזה שאינו תואם את קצב הספיגה הטבעי שלה הגוף. מצב זה, גורם לעלייה ולנסיקה דרסטית של רמת הסוכר בדם, ומביא להחלשת ולהתשת מערכות הגוף והנפש. העלייה הדרסטית, משחררת מוליכים עצביים כמו דופומין, אנדורפינים וסרטונין, שבין יתר תפקידיהם, מחזקים את התחושה המענגת, המביאה עמה ערנות, מצב רוח טוב ויכולת ריכוז גבוהה אך, הנסיקה מביאה תחושות הפוכות מזו של העלייה כמו: חוסר אנרגיה, חוסר יכולת להתרכז ודכדוך שגורמים לצריכה חוזרת ונשנית של הסוכר.
- חדירתם המהירה של המוליכים העצביים – גורמת לקולטנים המגיבים למוליכים אלו, לשנות את המבנה שלהם ולעודד ייצור נוסף של מוליכים, שיגביר את הלהט לסוכר.
- צריכת הסוכר הלבן אינה מתורגמת במוח לפעולות עיכול – משום שהוא נטול ערכי תזונה. לכן, פרק זמן קצר מאד, מתפתחת תחושת רעב, המעודדת צריכה נוספת של סוכר.
- הלבלב מפריש כמות גדולה של הורמון האינסולין – במגמה להחדיר את כל כמות הסוכר לתאים ולהשיב לדם רמה תקינה של סוכר. חלק מכמות האינסולין נשארת בדם ויוצרת תחושת רעב. על-ידי כך, גובר החשק לכמות נוספת של סוכר.
- אוכלוסיית חיידקי המעיים המזיקים – מחוללי המחלות, ניזונה מסוכר לבן. ככל שמגבירים את צריכת הסוכר, כך הם מתרבים וצורכים כמות גבוהה יותר.
- הסוכר יוצר בגוף סביבה פנימית חומצית – המעוררת תשוקה למאכלים חומציים, כמו הסוכר.
פחמימות מורכבות במקום סוכר לבן
הסוכר הנחוץ לגוף כמקור לאנרגיה זמינה, לביצוע מטלות השגרה, לגדילה ולפעולות המוח, נמצא באחד מאבות המזון – בפחמימות המורכבות. אלו מצויות בשפע ב:
- דגנים המלאים: אמרנט, חיטה, שעורה, שיבולת שועל, דוחן, טף, קינואה, כוסמת, כוסמין
- קטניות: כל מיני וסוגי השעועית היבשה והעדשים כגון: שעועית לבנה, שחורה, אדומה, פולי סויה, גרגרי חומוס, אפונה
- עדשים: כתומות, שחורות, צהובות
- פירות וירקות
הסוכרים הנמצאים במזונות הללו, מעתירים את הגוף ברכיבי תזונה כמו סיבים תזונתיים, מינרלים, ויטמינים וחומצות אמינו. אלו פועלים לעיכול וספיגה הדרגתיים, אינם גורמים לעלייה ולנסיקה הדרסטית, יוצרים סביבה פנימית בסיסית, ומנפיקים אנרגיה אחידה ויציבה לאורך כל שעות היום. פירוק הפחמימות המורכבות בגוף, איטי ומותאם לקצב הפירוק ההדרגתי והטבעי של הגוף – מה שמאפשר ספיגה המותאמת לקצב הפירוק הטבעי ומעניק הזנה ותחושת שובע לזמן ממושך. ניתן גם למצוא אצלי תפריט לחולי סוכרת מבוגרים.
כיצד להגמל מסוכר לבן?
הדרך המהירה, הבטוחה והבריאה ביותר להיגמל מהתשוקה לסוכר הלבן, היא הפסקת צריכתו בבת אחת, לתקופה של לפחות 21 ימים ברצף, ובו זמנית לצרוך מזונות שמכילים חומרים שיכולים לנטרל את התשוקה לטעם המתוק.
התזונה המומלצת:
- עלים ירוקים כגון: ארוגלה, חלמית, סלרי, פטרוזילה, כוסברה, תרד, קייל, כרוב, עלי בייבי, חסה, גרגיר הנחלים. לצרוך אותם באכילת סלטים חיים, תבשלים, מרקים ובשתיית מיצים ושייקים ירוקים. קבוצת מזון זו, מכילה חומר המעניק לעלה את צבעו הירוק – הכלורופיל, שמנטרל את השפעת הרעלים בגוף, המגבירה את הלהט לטעם המתוק.
- שילוב של דגן וקטנית בארוחה – דגנים מלאים כגון: קינואה, דוחן, כוסמת, אורז בר, שיבולת שועל עבה. קטניות כגון: שעועית יבשה (כל הצבעים והמינים) ועדשים (כל הצבעים והמינים). שילוב של דגן וקטנית בארוחה אחת, מהווה מקור לקבלת חלבון מלא צמחי ומספק אנרגיה זמינה ויציבה, שאינה מצריכה "תדלוק" של סוכר ומעניק תחושת שובע לזמן ממושך. אלו יוצרים רמה מאוזנת ויציבה של רמת הסוכר בדם, שאינה מעודדת את הצורך לטעם המתוק.
- מזונות יוצרי סביבה בסיסית – אגוזים כגון מלך, לוז, פקאן, מקדמיה, שקדים. פירות, ירקות, דגנים מלאים, זרעים כגון חמנייה, דלעת, שומשום מלא, המפ, צ'יה. אצות ים כגון וואקמה, נורי, קומבו, ארמה, נבטים ונבטוטים.
- להימנע ממזונות יוצרי תגובה חומצית
- חלבונים מן החי: בשר, עוף, דגים, ביצים, חלב ומוצריו
- דגנים לא מלאים כגון קמח לבן, אורז לבן
- מזונות מתועשים ומעובדים: נמצא ש – 90 אחוז מהם מכילים סוכר
- משקאות קלים ומוגזים
- אלכוהול
- קפאין
- מזונות מתועשים ומעובדים
להעדיף: מזון ביתי, ממקור צמחי
להקפיד על:
פעילות גופנית על בסיס יומי, שמעניקה את אותה תחושה של מצב רוח טוב וערנות כמו זו שנוצרת בעקבות צריכת הסוכר. מומלץ לבצעה באופן מיוחד בשלבי הגמילה פעמיים ביום, בשעת הבוקר ובשעות אחה"צ. לאכול כל שעתיים שלוש מהמזונות המומלצים.
תחליפים
גם תחליפי הסוכר, הן הטבעיים והן האחרים, פועלים על אותם אזורים במוח שמעודדים את צריכת הטעם המתוק. גם מתחליפי הסוכר הטבעיים כמו: דבש, מולסה, סירופ מייפל, אגבה נקטר וסילאן, שמכילים ערכי תזונה כמו וויטמינים ומינרלים, מומלץ להימנע באופן מיוחד בשלבי הגמילה הראשונים – על מנת לנטרל את הצורך בטעם המתוק. כמו כן, הם עתירי קלוריות.
ממתיק הסטיוויה – צמח טבעי בעל סגולות ריפוי נוספות ונטול קלוריות. רצוי, לפחות בשלבי הגמילה הראשונים, להימנע מצריכתו, משום שהוא משאיר במערכת שלנו את הצורך לטעם המתוק, ועל-ידי כך יכול להוות מניע לצריכה נוספת של הסוכר. ממתיקים דלי קלוריות כמו סוכרזית, מכילים חומרים רעילים ומסוכנים לבריאות, גם הם משאירים את התשוקה לטעם המתוק.
הבהרה
התוכן המוצג במאמרים הללו, הינו למטרות לימוד, חינוך והעשרה הנשען על ראיות וניסיון. יש להיוועץ ברופא מוסמך, או במומחה לבריאות טבעית, בכל החלטה הקשורה בבריאותכם או בכל שינוי תזונתי שאתם מתכוננים לבצע.